מי צריך מנהלת טיפול בקהילה?

בשנים שהייתי במוסדות הגריאטריים היה ברור מה ואיך צריך לעשות כדי לנהל את הטיפול המיטבי עבור המטופל. יש צוות רב מקצועי שעובד בסינכון ובנוסף מתכנס כל תקופה מוגדרת ודן במצבו של הקשיש. יש מי שמוביל את הטיפול, רופא\ אחות\ פארא רפואי וכד'.

מי עושה את זה בקהילה?

בואו ניקח קשיש סיעודי, עם מחלות רקע הנוטה להתאשפז לעיתים קרובות עם\ בלי עובד זר ומשפחה שכורעת תחת העומס הטיפולי. האם זה הרופא משפחה שאולי מכיר אותו ואולי לא? האם זו האחות מרפאה שצריכה לצאת לטיפולי בית אך לא מספיקה בשל עומס עבודה וחוסר תקנים? היחידה להמשך טיפול שתמיד תתקשה להגיע לפריפריה?

למה זה חשוב?

קשישים שבוחרים להשאר בבית, או שהמשפחה מעדיפה אפשרות זו, מוצאים עצמם פעמים רבות נאנקים תחת ריבוי המטלות, אשפוזים חוזרים, חוסר אונים מול מערכת שמתקשה לכבד את החלטתם ולהעניק את מה שאותו קשיש זקוק לו. עוד לא הזכרנו עובדים זרים שמתחלפים חדשות לבקרים, פצעי לחץ, הפסד ימי עבודה של בני משפחה המטפלים העיקריים…

במצב אידאלי, כאן נכנסת אח.ות מנהל.ת טיפול בקהילה.

פונקציה שמכירה את עולם הגריאטריה, את חשיבות ההתערבות של כל אחד מאנשי הצוות הרב מקצועי והתיזמון המתאים לכך. מישהו שמכיר מהי הפרת איזון במצבו הבריאותי של הקשיש, מזהה מצבי חירום ובעיקר איך למנוע אותם. שיודע למצות את זכויותיו של הקשיש, להדריך את המטפל העיקרי כיצד לעבוד נכון ולשמור על בטיחותו ובטיחות המטופל. אותו "רועה" שיוביל את הקשיש ומשפחתו את המסע שעליהם לעבור.

למה זה לא מובן מאליו שיהיה תפקיד כזה בביטוח לאומי? בקופת חולים? בחברות הביטוח? כולנו משלמים כל חיינו כדי שבתקופה המאתגרת יהיה מי שייתן מענה. לצערי הרב, נכון להיום, זה לא קיים במערכת הציבורית.

זו הסיבה שבחרתי בדרך עצמאית,  אחות פרטית שנכנסת לתוך חייה משפחה שבוחרת להעזר בשירותיי.

אני מגיעה בזמן שנוח למשפחה, למקום שהם מעדיפים (לבית החולים\ בית הקשיש) ולומדת להכיר את הציפיות, את היחסים בין בני המשפחה, את הצרכים, החולשות והחוזקות. יחד איתם בונה תוכנית. זאת אחרי שלקחתי אנמנזה מפורטת,  הצעתי לערב אנשי צוות על פי הצורך: גריאטר\ פיזיוטרפיסט, עו"ס, מרפא בעיסוק, מלווה רוחני ועוד. כמובן, עדיפות תמיד למה שניתן לקבל דרך המערכת הציבורית אבל לצערי לפעמים הזמינות מייאשת.

המשפחות אסירות תודה. פתאום הערפל מתפוגג, יש מי שמוביל, נוטע ביטחון, מסביר תהליכים בסבלנות ומתאם ציפיות. תחת טיפול נכון ושיתוף פעולה, אפשר להוביל לטיפול מאוזן, הפחתת אשפוזים חוזרים, מניעת סיבוכים, לכבד בקשות סוף חיים ובעיקר הרבה כבוד גם כשזה כבר לקראת הסוף.

תמיד טענתי שלא ניתן להשפיע על הכמה נשאר אלא על האיך יראה מה שנשאר, וכשעושים את זה נכון, הסיפוק מהמקצוע שלי כאחות פוגש אותי כל פעם מחדש.

לילך כהן, אחות עצמאית עם וותק מקצועי של מעל 25 שנה מתוכם 17 שנה בעולם הגריאטריה. תואר שני במינהל ציבורי.